עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מתחילה מחדש.
לא מגדירה את עצמי יותר.
אני לא שום דבר עכשיו.
הייתי בן אדם לא מאושר,לא שלם,מודע לעצמו,אובססיבי לגמרי לגילוי עצמי.
אדם שרוצה לדעת מי הוא.
אבל עצם זה שאתה מודע למי שאתה.
שאתה מודע לפגמים שלך עד כאב.
אתה לא רואה דרך לשנות את זה.
אתה לא רואה דרך להשתנות.
כי רוב החיים שלך היית ככה ואתה לא יכול פשוט להשתנות.
אז החלטתי לעשות קאט.
להתחיל מחדש.
מי שאני אהיה מהיום תהיה אני.
לא מי שהייתי פעם.
איך שאני אתנהג היום יקבע איזה סוג של בן אדם אני.
אני מוותרת על מי שהייתי.
על כל היתרונות והחסרונות.
כי מי שהייתי לא הייתה שלמה.
מי שהייתי רצתה להיות יותר טובה.

אז הנה אני.
מתחילה מחדש.
ב-100% אני
•  נקבה
•  רוצה לרדת במשקל
•  אוהבת ציטוטים
•  שומרת שבת
החלטות לשנה החדשה
20/09/2018 22:49
Foreverme
החלטות לשנה החדשה.
נכון...זה באיחור...אבל מה לעשות נזכרתי רק עכשיו.
בכל מקרה כיפור הסתיים רק אתמול ככה שאנחנו נקיים לגמרי מאתמול.

טוב...אז מה הייתי רוצה לקיים בשנה החדשה?.

1.לרדת במשקל.

2.להתמודד עם עצבים וכעס בצורה יותר טובה.

3.לשמור על מרחק בטוח מבחורים.

4.לא לרדוף אחרי אף אחד.

5.להיות נאמנה לעצמי.

6.להבריא את השיער שלי.

7.להרוויח כסף.

8.לשמור על יחסים בריאים עם המשפחה.

9.לכבד מבוגרים.

10.לכבד את כולם.

11.לא לעקוץ אף אחד.

12.לא לתת לאנשים לדרוך עליי.

13.לא להיכנס לריבים טיפשיים ואם להיכנס אז לא להתעצבן מזה.

14.לשמור על קשר עם החברות הטובות שלי.

15.לקרוא יותר ספרים.

16.לא להסיק מסקנות בקלות ראש.

17.לא לשקר.

18.לא לפגוע באחרים עם האמת.

19.להפסיק לבזבז כסף על אוכל.

20.להיות יותר חברותית גם ליד אנשים שאני לא ממש מכירה.

21.לקבל אנשים כמו שהם.

22.להפסיק להעביר ביקורת.

23.לחשוב חיובי יותר.

24.להפסיק לשתות קולה.

נראה לי שזהו לא?.
אלו הדברים שאלו לי בלי הרבה מחשבה.
לקח לי פחות מ2 דקות לכתוב את הרשימה.
אני פחות או יותר יודעת מה אני רוצה לתקן בעצמי...אני מניחה שזה אומר שאני במצב די טוב.




3 תגובות
טריגר לשדים
20/09/2018 16:45
Foreverme
הוא.
הוא לא מובן לי בכלל ובו זמנית אני מוצאת בו היגיון.
הוא מסתיר את הרגשות שלו אבל לפעמים בין המילים אני יכולה לשמוע איך הוא מרגיש.
הוא מתנהג אליי בתוקפניות ומצד שני ברוך והקשבה.
מצד אחד הוא מתנהג כאילו לא אכפת לו ממני מצד שני הוא רואה אותי ובוחן את מילותיי וסיפוריי.
הוא מקשיב לי...ומצד שני הוא מתעצבן כשאני אומרת שטויות ורוצה שאני אסתום.
הוא שומר ממני מרחק.
הוא בנה גדר כדי להרחיק אותי ממנו.
הוא שם גבול.
כדי שחס וחלילה לא יאבד את השליטה בגללי.

אנחנו מתבגרים.
אולי עם הזמן...נלמד איך להיות שוב חברים טובים.

האם אני הבחורה הזאת?
הבחורה הזאת שלא מאבדת תקווה?
הבחורה הזאת שמשקרת לעצמה?

לא.
האמת היא שאנחנו לא נוכל להיות חברים.
האמת היא שהכי טוב לנו להיות במרחק ברור אחד מהשני.
אני לא יכולה לדבר אליו בחופשיות.
אני צריכה להיות זהירה.
לא ללחוץ בטעות על נקודה רגישה.
לא להיות טריגר לשדים שלו.




0 תגובות
טיפוח
19/09/2018 21:22
Foreverme
אני לא מספיק מטופחת?
אתמול הבנתי שיש אנשים שהיו שמחים לו הייתי מטפלת בעצמי יותר מבחינה חיצונית.
עושה כושר.
שהשיער שלי יראה בריא.
הם היו רוצים לראות אותי יותר יפה.

וזה מוזר לי.
למה שלאנשים אחרים יהיה אכפת איך אני ניראת?.
למרות שאני מבינה מאיפה זה בא.
אבל קצת לא.
כאילו...אני גם לפעמים מסתכלת על אנשים ואומרת לעצמי,"איך בא לי שהיא תסתפר","איך בא לי שהוא יעשה כושר ויראה יותר שרירי","איך בא לי שהשיער שלה יהיה יפה".
כן זה מוזר.
וכן זה תמיד היה שם.
אבל רק עכשיו שמתי לב...לאנשים אכפת איך אחרים ניראים!.
ולא רק בקטע של משיכה.
בקטע רגיל.
רק אני לא הייתי מודעת לזה?.

טוב.
טיפוח.
מסתבר שאני צריכה לטפח את עצמי יותר.
אני לא אוהבת להתאפר אבל אני לפחות יכולה לדאוג לשיער שלי יותר טוב כדי שהוא יראה בריא ולא יבש.
אני לא אוהבת לאכול בריא אבל אני לפחות יכולה לעשות קצת ספורט כדי לשרוף את השומן המיותר שיש לי.

זה קשה לי...אבל אני לא רוצה להוסיף לרשימה בצד ימין "ב-100% אני עצלנית".
אני לא רוצה להיות כזאת יותר.
אבל אני פשוט אתאמץ קצת יותר.
קצת יותר אנסה לשמור על עצמי ולטפח...אולי בטווח הקצר לא יראו שינוי...אבל זה בטח ישפיע בעתיד.

בהצלחה לי...
אני צריכה את זה.





3 תגובות
יום הכיפורים
18/09/2018 16:32
Foreverme
לכולם יום הכיפורים הוא יום של שקט.
של חשבון נפש.
של אמירת סליחה.
של חזרת בתשובה.
בשבילי...הוא פשוט צום.
אני שונאת לצום.
זה לא רק לא לאכול.
זה לא התקלח.
לא לצחצח שיניים.
לא לשטוף את הפנים בבוקר.
והשפתיים מתייבשות.
והמים בורחים מהגוף.
ואני פשוט מתייבשת לי.
מחכה שיגמר.

ככה זה היה מאז ותמיד.
יום כיפור היה צום.

הלוואי שהוא היה יותר מסתם צום.
הלוואי ויכולתי לתקן בעצמי משהו ביום הזה.

מה הייתי רוצה לתקן?.
את היחס שלי למשפחה שלי.
להפסיק לקחת דברים כמובן מאליו.
לדעת להעריך יותר כסף...הוא הולך בקלות אבל צריך לעבוד קשה עבורו...לפחות אני.
להפסיק להעיר לאנשים אחרים ובכללי להימנע מלתת ביקורת כשאף אחד בכלל לא שאל אותי.
אני שונאת שאנשים מעבירים עליי ביקורת.
מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.

יש לי כל כך הרבה לתקן.
כל כך הרבה דברים שתמיד היו שם.
תמיד היה לי דפקות...והן נשארו עד היום.
אני מנסה להתעדן.
להפסיק לכעוס.
להיות בשליטה.
להיות חכמה יותר כשזה נוגע לרגשות שלי.

עכשיו מגיע הקטע הקשה של יום כיפורים.
נכון על עבירות שבין אדם לחברו אין הקדוש ברוך הוא מכפר.
בגלל זה כולם שמים דגש דווקא על זה.
"סליחה אם פגעתי".

הלוואי וידעתי אם פגעתי.
הלוואי והייתי יכולה לעבור אחד אחד ממי שפגעתי בו במהלך השנה ולומר לו "סליחה שפגעתי בך. אני מצטערת".

נכון שזה מה שכולם עושים.
אבל יש גם עוד מישהו שצריך לבקש ממנו סליחה.
וזה מבורא עולם.
סליחה.
סליחה שאני כופרת.
סליחה שאני מחפפת במצוות.
סליחה שאני לא אוהבת לעזור לאנשים אחרים.
סליחה שאני לא אוהבת לדבר אלייך.
אני לא מבינה את האנשים שפשוט יכולים לדבר אלייך.
אני מניחה שלזה קוראים יראת שמיים.
אני מפחדת מידי בכדי פשוט לדבר ישירות.
אני פחדנית.
וסליחה על זה.
אולי יותר מהכל.
סליחה שאין לי את האומץ באמת לעשות את הקפיצה הזאת לשינוי.
סליחה שאני עצלנית.
סליחה שאני אנוכית.
סליחה שאין לי כיבוד אב ואם.
סליחה שאני לא מכבדת אנשים מבוגרים ממני.
סליחה שאני לא חושבת לפני שאני מדברת.
סליחה שהדברים הכנים שאני חושבת הם רעים.
סליחה שאני מתפללת אלייך בלי כוונה אמיתית.
סליחה שאני כבויה.

בבקשה תסלח לי.
בבקשה תן לי הזדמנות לתקן את מה שקלקלתי.
ואני בטוחה שאכן קלקלתי.
אני אדם כזה שיכול במילה אחת להרוס.
שהורס במילים ובונה במילים.
בבקשה ממך...אני לא רוצה להרוס יותר.
החיים והמוות ביד הלשון.
לא רק החיים שלי.
גם חיים של אחרים.
בבקשה תשמור עליי מעצמי.
מחוסר השליטה שלי.

אני רוצה להיות בן אדם טוב יותר.
את זה אתה יודע.
אבל אתה יודע גם את כל מה שאני לא רוצה.
אתה יודע כמה הלב שלי אנוכי באמת.
תעזור לי להתנקות.
נמאס לי ללכלך את עצמי.
3 תגובות
מחפשת את הדרך
17/09/2018 23:30
Foreverme
מה הכישרון שלי?.
הרי לכל אדם יש כישרון.
משהו שהוא טוב בו.
לא?.

אולי יש לי כישרון נפוץ.
משהו שיש להרבה.
אולי אין לי כישרון בכלל.
אלוקי במה אני טובה?.

אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות.
אני רק יודעת שאם יש לי כישרון אני צריכה לטפח אותו.
אבל יש כל כך הרבה דברים שאני יכולה לעשות.
אף אחד מהם לא יפרנס אותי.

בטוח יש משהו שגם מתאים לכישרון הלא ידוע שלי וגם יפרנס אותי בכבוד.
אבל מה זה?.
מה באמת החלום שלי?.
מה אני רוצה לעשות בחיים?.
אלו פשוט שאלות שכל כך קשה לי לענות עליהן.

טוב אני אוהבת מוזיקה.
אני אוהבת לכתוב.
אני אוהבת לקרוא.
אני אוהבת ללמוד.
אני אוהבת ליצור דברים שלא חשבתי עליהם קודם.
אני פשוט אוהבת מילים.
אפילו בשפות אחרות.

אבל מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם זה?.
איזה מין מקצוע יצליח לשלב את הדברים האלה?

אני צריכה לחפש עבודה.
אני פשוט לא יודעת היכן לחפש.
ואני לא יודעת מה יתאים לכישורים ולניסיון שיש לי.
או יותר נכון אין לי.
אין לי ניסיון בשום דבר.

מי בכלל ירצה שבחורה כמוני תעבוד אצלו.
אומרים שבמקום לחכות שהעולם ידחוף אותך לאן שאתה רוצה להגיע אתה צריך לדחוף את עצמך.
אבל מה קורה כשאתה מפחד?.
מה קורה כשאתה בכלל לא בטוח בבחירה שלך?.
האם גם אז אתה צריך לדחוף את עצמך?.
גם אם זה למשהו שאתה ממש לא בטוח שהוא נכון לך?.

אומרים שדברים קורים בזמן הנכון.
אז אני פשוט אחכה.
לא עד שהעולם יראה לי את הדרך הנכונה והבטוחה.
אני אחכה עד שאני אדע מה אני רוצה לעשות.
עד שאני אדע אחרי מה לרדוף ובמה להשקיע את זמני היקר.

אמונה זה אוצר.
להאמין שהכל יהיה בסדר.
להאמין שהכל קורה מסיבה.
להאמין בעצמך.

עכשיו אני פשוט ארגע.
כל הזמן כל כך מיהרתי ובכלל לא עצרתי להינות מהדרך.
מהחיים.
מהעולם.
הרי יש כל כך הרבה לראות וכל כך מעט זמן.







7 תגובות
לזכור לנשום
17/09/2018 03:31
Foreverme
אני בסדר.
אני לגמרי בסדר.
זה לא שמשהו בחיים שלי לא בסדר.
הכל בסדר.

כולם בריאים - תודה לאל.
אני בריאה - ברוך ה'.
לא חסר לי דבר חומרי.
אני מעריכה את כל מה שיש לי.

אבל...
ואתם יודעים שיש אבל...
תמיד יש איזה אבל לא?!.
חסר לי משהו.

אני לא יודעת מה.
וזה הכי נורא.
כי אני אפילו לא יודעת מה לבקש.
אחרי מה לרדוף.

אולי אני מפחדת.
אולי זה מפחיד לרדוף אחרי מה שאנחנו באמת רוצים.
לשים את הלב שלך ואת עצמך על השולחן.
זה דבר לא פשוט.

האם אני פחדנית?.
אני הרי לפעמים עושה דברים שאנשים מתייגים אותם כ"אומץ".
אבל אני הרי בכלל לא חשבתי לפני ובגלל זה גם לא פחדתי.
פשוט הלכתי אחרי הלב שלי.

אבל מה אני אמורה לעשות כשהלב שלי לא אומר לי כלום?.
מה אני אמורה לעשות כשהלב שלי שותק?.
אולי אני סתם מחכה למשהו שלא יגיע.
תמיד הייתי הבחורה הזאת שמחכה.

להתקדם?.
להישאר במקום?.
לחשוב קדימה?.
מה אני אמורה לעשות?.

נזכרתי בעצה ששמעתי ממישהו מפורסם.
ביקשו ממנו לתת טיפ...והטיפ שלו היה "Breathe".
לנשום.
כמה זה קשה פשוט לנשום ולהיות אה?.

אז אני בסדר.
אני באמת בסדר.
אני נושמת,נרגעת,מנקה ת'ראש ומפסיקה לדאוג.
הכל בסדר.

הכל יהיה בסדר.
אני בסדר.
לנשום זה כל כך קל.
אז מה תכלס הבעיה שלי?.




0 תגובות
אהבה וכאב
15/09/2018 22:53
Foreverme
האם אני ראויה להיות נאהבת?.
האם אני אדם אהוב?.
האם אהבה זה משהו שאני בכלל מסוגלת להרגיש?.

אהבה היא כואבת.
זה צריך קצת לכאוב כדי שתדע שזה אמיתי.
אני שונאת כאב.
אני שונאת את איך שזה הרגיש.
בפעם הראשונה שבה אהבתי מישהו.

לא יכולתי לספר לו.
לא יכולתי לדבר איתו.
לא יכולתי לראות אותו.
בהתחלה זה היה בסדר.
אבל ככל שהזמן עבר.
זה פשוט כאב.
פיזית כאב.
התהפכתי בלילות במיטה מכאב.
התפללתי לשכוח אותו.
להפסיק להרגיש ככה.
אולי אהבתי עקום.
אולי ככה אהבה לא אמורה להרגיש.

אבל...זו האהבה שהרגשתי.
בנוסף לדברים הטובים.
כשאתה אוהב מישהו.
באמת אוהב מישהו.
המרחק מכאיב.
אולי כדאי להתרחק מהאנשים שאנחנו חושבים שאנחנו אוהבים כדי לבחון באמת עד כמה אנחנו אוהבים אותם.

האהבה שלי משגעת אותי כשאני רחוקה.
היא מפילה אותי לרצפה.
היא גרמה לי להסתכל על ההרים ועל הירח המלא ולחפש שם את הפנים שלו.
עוד בחור שאהבתי.
לא אותו בחור שגרם לי להתהפך במיטה בכאב.

נמאס לי לאהוב בחורים.
אבל כל מי שאהבתי...באמת חשבתי שהוא ראוי לזה.
ויש הרבה בחורים שרצו את האהבה שלי...ופשוט ידעתי שהם לא ראויים.
לא יכולתי לאהוב אותם.
ולא הצטערתי על זה.
כי ידעתי שהם לא שווים את זה.

כל פעם שכאב לי מאהבה.
זה היה שווה את זה.

עכשיו אני לא רוצה לחפש אהבה חדשה.
זה מוזר.
אני אוהבת כל כך חזק.
חזק מידי.
אבל כשהם קרובים...אני לא מרגישה את זה.
רק המרחק והפחד לאבד אותם גורם לי להרגיש את האהבה הזאת.

מה הבעיה בי?.
חברה שלי אמרה שקשה לפגוע בי ושהפכתי להיות אדם שלא יכול לאהוב.
כאילו ששמתי חומה...היא מגינה עליי מלהיפגע אבל היא מגינה עליי גם מלאהוב.

אבל יש בנים.
בנים שמצליחים לעבור את החומה הזאת.
ברגע שאני מרגישה שאני אוהבת אותם...אני יודעת שהם יכולים לפגוע בי.
אני נפגעת רק ממי שאני אוהבת.




2 תגובות
יש בי אש
14/09/2018 16:20
Foreverme
פתאום אני מודעת לזה.
הכעס שולט בי.
גורם לי לרצות לשרוף את הכל.
שהעולם יעלה בלהבות.

זו תחושה מדהימה.
כעס.
אני יודעת שאני לא אמורה להגיד את זה.
אני יודעת שאני אמורה לומר שהמצב הזה של חוסר שליטה שאני נכנסת אליו הוא מסוכן.
אבל זה לא חוסר שליטה.
זה כוח.
זו אש.

כשאתה כועס ואתה לא מאבד שליטה על זה אלא מנסה להשתלט על זה.
אתה מרגיש את זה.
את הכוח.
אתה חושב עמוק בפנים "אני יכול לחנוק אותך אם אני רוצה".
את הופך לכמה רגעים לשד.
שד זדוני.
לא סתם מפלצת כועסת.

אני מניחה שעל זה נאמר "כל הכעוס כל מיני גיהנום שולטים בו".

אבל כעס יכול גם ממש לטמטמם אותך.
לא רק לגרום לך לפגוע באנשים שאתה לא באמת רוצה לפגוע בהם.
אלא אשכרה להפוך אותך לבן אדם טיפש.
בגלל זה עדיף לא לכעוס.
כי לכעוס זה טיפשי.

"לכעוס זה טיפשי,כי לכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים".


אבל האש הזאת.
לא יכול להיות שהיא נובעת רק ממקום רע.
הרי לפעמים זה ראוי לכעוס לא?.
לכעוס על חוסר צדק.
לכעוס על זלזול בבני אדם.
לכעוס על דברי שקר.
זה ראוי לא?.

"במקום הנכון, בזמן הנכון ובמידה הנכונה הבעת כעס היא ראויה" - ג'ון בולב.

אני מניחה שזה נכון.
שלכעוס בפנים ולבעור מבפנים זה בסדר.
אבל להוציא את זה החוצה זה כבר עניין אחר.
לתת לאש הזאת להשתולל זה כבר לא ראוי.
זה לוקח מהאנושית שבי.

אני עוד מנסה להבין מי אני בקטע הזה.
האם אני לגמרי אנושית או שיש בי קצת מפלצות ושדים.
עוד לא החלטתי.
ולא רק מבחינת כעס.
יש הרבה רגעים בהם משהו בי פשוט לא אנושי.
אני מניחה שאני מסוגלת לדברים רעים.
יש הרבה אנשים שכל מה שצריך כדי להפוך אותם לרעים זה קצת לדחוף אותם.
לנסות אותם.

הלוואי וידעתי בוודאות שאני לא מסוגלת לפגוע באף אחד.
אבל אני לא יודעת.
אני לא זוכרת שפגעתי במישהו בכוונה.
אבל אני חושבת על זה.
אני חושבת על לנעוץ את הציפורניים שלי בצוואר שלו.
על לדחוף אותה ממני.
אבל אני לא מפלצת.
לפחות לא כרגע.

זה עוד מוקדם לדעת.


טוב אני מניחה שלמדתי על עצמי משהו היום.
אני מורכבת.
אני עוד לא שלמה לגמרי.
יש בי חלקים לא ברורים.
חלקים שעוד לא בחרו.
חלקים שהם באמצע.
אש שהיא עוד לא החליטה את מה היא רוצה לשרוף.
את הבן אדם עצמו...או את החוסר צדק שהוא מחזק.

אני לא רוצה לכעוס.
לא משנה כמה מדהים זה יכול להרגיש.
אני בטוחה שאני המעוותת היחידה שחושבת שלכעוס זה מדהים.
אבל אני באמת לא רוצה.
אני רוצה להיות יותר טובה מזה.
אני רוצה להיות חכמה מידי בכדי לכעוס על טיפשות על אחרים.
להשאיר את הכעס והטיפשות לאויבים שלי.





0 תגובות
משפחה ועצבים - סיכום יום
13/09/2018 23:54
Foreverme
טוב מה למדתי על עצמי היום?.
אני לא האדם הכי רגוע ביקום.
לפחות לא כלפי המשפחה שלי.
היחס שלהם כלפי יכול לגרום לי להגיב בצורה קצת מוגזמת מבחינת עצבים וכעס.

אבל זה טוב.
כי שאלתי את עצמי כל היום...האם זאת מי שאני?.
האם אני סוג כזה של בן אדם?.
בן אדם שכועס בלי להסביר את עצמו?.
אדם שנוטש חברה?.
אפילו בדברים קטנים ופחות חשובים.
כמו "האם אני בן אדם שמצחצח שיניים אחרי שהוא אכל משהו?".

אין לי מושג עדיין.
שום דבר לא בטוח.
כי זה רק היום הראשון.
ואני לא יכולה לשפוט את עצמי לפי פעם אחת שכעסתי.

אני יודעת שמשום מה המשפחה שלי מעלה בי הרבה כעסים.
אבל עכשיו אני גם מצליחה לראות מה בהתנהגות שלהם מעצבן אותי.

אחי הגדול- שהוא חושב שמגיע לו הכל ושאני צריכה להיזהר ולכבד אותו.

הוא לא מבין שכבוד מרווחים על ידי נתינת כבוד.
איזהו המכובד המכבד את הבריות או משהו כזה...

אחי הקטן- כי הוא פשוט מקניט אותי ללא הפסקה.

אמא שלי- כי היא לא יודעת לבקש דברים בצורה נעימה ובכללי היא לא משרה עליי אווירה נעימה ויש בה איזשהו כעס ועצבים שמשפעים עליי.
כמו מראה כזאת.

רק אבא שלי עוד לא עיצבן אותי בינתיים.
אבל אבא שלי לא מעצבן אותי הרבה...הוא קצת עסוק מידי בשביל זה.
פשוט יש לו קצת מאחי הגדול.
שלפעמים הוא לא אוהב את איך שאני עונה לו והוא מתעצבן ממשהו שהוא מבין על ידי קריאת שפת הגוף שלי ולא דווקא משהו שאני אומרת.

זה כאילו שהאופי שלי מעצבן אותו.
הוא חושב שאני צריכה להתנהג בצורה יותר מכבדת ולהעמיד פנים שכל מה שהוא אומר מעניין אותי.
לא להתעצבן מהבדיחות המפגרות שלו כשהוא מקניט אותי בצורה ממש מעצבנת שהוא חוזר על אותו דבר אחרי שלא הגבתי בפעם הראשונה.


קיצר היום למדתי שכל פעם שאני מתעצבנת זה מסיבה.
זה כי משהו לחץ על כפתור.
ושזו לא רק אשמתי.
אני יכולה לנסות להסביר להם מה מעצבן אותי בהם.
אבל אנחנו משפחה כזאת שאי אפשר להגיד לאף אחד כלום.
כאילו אפשר.
אך אחד לא שם על מה שהשני חושב עליו.
לאחי הגדול לא אכפת שאני חושבת שיש לו אגו.
לאחי הקטן לא אכפת שאמא שלי מצפה ממנו להרבה.
לאבא שלי לא אכפת מה אמא שלי חושבת על איך שהוא מתלבש.
לאמא שלי לא אכפת ממה שאני חושבת על איך שהיא מחנכת את הילדים שלה.

אנחנו פשוט משפחה כזאת שלאף אחד לא אכפת.
כולנו אנטיפטים.
ואני לגמרי הייתי אחת כזאת.
אבל אני הפסקתי להגדיר את עצמי.
כי אני לא אמרתי לעצמי שאני אנטיפטית.
אחרים אמרו לי.
אני פשוט הסכמתי איתם.

היום לא שופטת את עצמי על העבר.
על רגעים בהם הבעתי חוסר רגישות.
אני שופטת את עצמי על היום.
והיום לא הייתי אנטיפטית.
היום לא הייתי עצבנית בצורה עיוורת.





2 תגובות
שום דבר לא בטוח יותר
13/09/2018 18:50
Foreverme
אוקיי בוא נתחיל בעבודה.
הדבר החשוב שצריך לזכור בלהתחיל מחדש זה ששום דבר לא ידוע.
אני צריכה להחליט מחדש על פי חוויה מחודשת ולפי מה שאני מוצאת שאני אוהבת היום.
מה זה אומר?
זה שאם כל החיים נמנעתי מלאכול מאכל מסויים כי אני זוכרת שאני לא אוהבת אותו.
היום אני אנסה שוב.
ואז אני אדע אם אני של היום אוהבת את המאכל הזה או לא.

זו רק דוגמה כמובן.
הדברים היחידים שאני יודעת על עצמי כרגע ביומי הראשון בתור אחת שמתחילה מחדש...זה שאני רוצה להרזות.
שכל פעם שאני יורדת במשקל אני מרגישה יותר טוב ויותר קלה.

אז הנה משהו אחד שאני כבר יודעת על עצמי.
בוא נוסיף את זה לרשימה.

1. נקבה.

2. רוצה לרדת במשקל.

מי יודע אילו דברים יצטרפו לרשימה.
נחכה ונראה.
אני לא כותבת שום דבר עד שאני לא בטוחה.
אני לא כותבת שאני סטרייטית עד שאני לא בטוחה שוב ב100% שאני סטרייטית.
למרות שאני זוכרת את הרגע שבו אמרתי לעצמי...וואו...אני ממש אוהבת בנים...אני 100% סטרייטית.
אני מעדיפה לא להגדיר את עצמי לפי חוויות ישנות.
אלא רק לפי דברים חדשים שאני חווה כרגע.
כל דבר שאני אלמד על עצמי אני אוסיף לרשימה.
אני תוהה אם עליי להוסיף אותה בצד הבלוג או לא.
אני חושבת שכן.
יאלה הלכתי לעשות את זה עכשיו.
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
חיפוש
ארכיון
~המשקל החלומי~

התחלה - 60 (פה)

59

58

57

56

המטרה ~ 55

המשקל המושלם ~ 50

המשקל החלומי ~ 45 (אצלי זה בטווח הבריא)
מים שקטים חודרים עמוק