עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מתחילה מחדש.
לא מגדירה את עצמי יותר.
אני לא שום דבר עכשיו.
הייתי בן אדם לא מאושר,לא שלם,מודע לעצמו,אובססיבי לגמרי לגילוי עצמי.
אדם שרוצה לדעת מי הוא.
אבל עצם זה שאתה מודע למי שאתה.
שאתה מודע לפגמים שלך עד כאב.
אתה לא רואה דרך לשנות את זה.
אתה לא רואה דרך להשתנות.
כי רוב החיים שלך היית ככה ואתה לא יכול פשוט להשתנות.
אז החלטתי לעשות קאט.
להתחיל מחדש.
מי שאני אהיה מהיום תהיה אני.
לא מי שהייתי פעם.
איך שאני אתנהג היום יקבע איזה סוג של בן אדם אני.
אני מוותרת על מי שהייתי.
על כל היתרונות והחסרונות.
כי מי שהייתי לא הייתה שלמה.
מי שהייתי רצתה להיות יותר טובה.

אז הנה אני.
מתחילה מחדש.
ב-100% אני
•  נקבה
•  רוצה לרדת במשקל
•  אוהבת ציטוטים
•  שומרת שבת

יש בי אש

14/09/2018 16:20
Foreverme
פתאום אני מודעת לזה.
הכעס שולט בי.
גורם לי לרצות לשרוף את הכל.
שהעולם יעלה בלהבות.

זו תחושה מדהימה.
כעס.
אני יודעת שאני לא אמורה להגיד את זה.
אני יודעת שאני אמורה לומר שהמצב הזה של חוסר שליטה שאני נכנסת אליו הוא מסוכן.
אבל זה לא חוסר שליטה.
זה כוח.
זו אש.

כשאתה כועס ואתה לא מאבד שליטה על זה אלא מנסה להשתלט על זה.
אתה מרגיש את זה.
את הכוח.
אתה חושב עמוק בפנים "אני יכול לחנוק אותך אם אני רוצה".
את הופך לכמה רגעים לשד.
שד זדוני.
לא סתם מפלצת כועסת.

אני מניחה שעל זה נאמר "כל הכעוס כל מיני גיהנום שולטים בו".

אבל כעס יכול גם ממש לטמטמם אותך.
לא רק לגרום לך לפגוע באנשים שאתה לא באמת רוצה לפגוע בהם.
אלא אשכרה להפוך אותך לבן אדם טיפש.
בגלל זה עדיף לא לכעוס.
כי לכעוס זה טיפשי.

"לכעוס זה טיפשי,כי לכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים".


אבל האש הזאת.
לא יכול להיות שהיא נובעת רק ממקום רע.
הרי לפעמים זה ראוי לכעוס לא?.
לכעוס על חוסר צדק.
לכעוס על זלזול בבני אדם.
לכעוס על דברי שקר.
זה ראוי לא?.

"במקום הנכון, בזמן הנכון ובמידה הנכונה הבעת כעס היא ראויה" - ג'ון בולב.

אני מניחה שזה נכון.
שלכעוס בפנים ולבעור מבפנים זה בסדר.
אבל להוציא את זה החוצה זה כבר עניין אחר.
לתת לאש הזאת להשתולל זה כבר לא ראוי.
זה לוקח מהאנושית שבי.

אני עוד מנסה להבין מי אני בקטע הזה.
האם אני לגמרי אנושית או שיש בי קצת מפלצות ושדים.
עוד לא החלטתי.
ולא רק מבחינת כעס.
יש הרבה רגעים בהם משהו בי פשוט לא אנושי.
אני מניחה שאני מסוגלת לדברים רעים.
יש הרבה אנשים שכל מה שצריך כדי להפוך אותם לרעים זה קצת לדחוף אותם.
לנסות אותם.

הלוואי וידעתי בוודאות שאני לא מסוגלת לפגוע באף אחד.
אבל אני לא יודעת.
אני לא זוכרת שפגעתי במישהו בכוונה.
אבל אני חושבת על זה.
אני חושבת על לנעוץ את הציפורניים שלי בצוואר שלו.
על לדחוף אותה ממני.
אבל אני לא מפלצת.
לפחות לא כרגע.

זה עוד מוקדם לדעת.


טוב אני מניחה שלמדתי על עצמי משהו היום.
אני מורכבת.
אני עוד לא שלמה לגמרי.
יש בי חלקים לא ברורים.
חלקים שעוד לא בחרו.
חלקים שהם באמצע.
אש שהיא עוד לא החליטה את מה היא רוצה לשרוף.
את הבן אדם עצמו...או את החוסר צדק שהוא מחזק.

אני לא רוצה לכעוס.
לא משנה כמה מדהים זה יכול להרגיש.
אני בטוחה שאני המעוותת היחידה שחושבת שלכעוס זה מדהים.
אבל אני באמת לא רוצה.
אני רוצה להיות יותר טובה מזה.
אני רוצה להיות חכמה מידי בכדי לכעוס על טיפשות על אחרים.
להשאיר את הכעס והטיפשות לאויבים שלי.





edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
~המשקל החלומי~

התחלה - 60 (פה)

59

58

57

56

המטרה ~ 55

המשקל המושלם ~ 50

המשקל החלומי ~ 45 (אצלי זה בטווח הבריא)
מים שקטים חודרים עמוק